הפוסט טראומה הנה נושא מורכב מנשוא, ובישראל המודעות עולה וצומחת לגבי הנושא.

הפוסט טראומה הנה נושא מורכב מנשוא, משום שהסימפטומים לכך פולשים לנו אל החיים האישיים, ומנהלים לנו את היום יום, כאשר איננו בוחרים בזאת, ורוצים. תחושות הסטרס הנלוות, הזכרונות, מצבי העוררות, ודריכות היתר, השינה הלקויה, ועוד מגוון אירועים שעולים ומציפים את היום יום בתחושה של הישרדות בלתי פוסקת.

חשוב שנבין שבפוסט טראומה אחת הבעיות הנפוצות היא לב דווקא התסמינים, אלה האירועים שזרקו ושינו את חייו של הסובל ממנה, במחקרי האישי לאחר שסיימתי את לימודי, זיהיתי שמאפייני הפוסט טראומה קורים בעקבות שלל אירועים מוקדמים כבר בילדות המוקדמת, כאשר לא סופקה עבורנו הזנה מיטיבה, בטוחה, ודואגת, והקרקע שלנו הייתה רעועה ולא יציבה מלכתחילה.

לאחר מכן עם התבגרות ומסעות החיים נחשפנו לכמה וכמה חוויות שהנפש לא יכלה להכיל, ואז הפוסט טראומה התפרצה, כמנגנון הגנה שנתקע באירוע ולא נתן למתמודד איתה להמשיך הלאה, מכיוון שלא הייתה לו הבשלות והחוסן הנפשי מכך מלכתחילה, אותם אירועים למעשה באופן גורף מייצרים מכנה משותף שהוא החוויה בה האדם נשאר ״לבד עם מה שהוא מרגיש״, וזה מה שמשפיע עליו, ולב דווקא האירוע עצמו- השאלה ״איך אתמודד עם זה עכשיו״, ״מי יבין אותי״, ״מי יראה אותי״, אלו שאלות עמוקות שהנפש צריכה להתמודד איתם ואין לה את הכלים לכך. 

לכן הקשר המהותי והבטוח הוא קודם כל מה שנותן לאדם הסובל מהפוסט טראומה עוגן, זה יכול להיות בן בית, אדם קרוב, בן משפחה, או בן או בת זוג. הרעיון הוא שאכן יהיה שם מישהו לצד הסובל מהפוסט טראומה על מנת שיוכל להוות עבורו מחסה יציב ועוגן. אך לצערי לא שם נמצא הפתרון.

נושא הפוסט טראומה הינו מורכב וחשוב ללכת עימו לטיפול, הטיפול הוא מה שמאפשר לבחור מחדש בחיים, לצאת ממצב התקיעות, הרגשות השליליים והנקודה החוסמת שתוקעת את האדם להמשיך לתפקד בחיים, כאבא, כבן משפחה, כבן זוג, וכאדם מן המניין בעולם הזה.

הטיפול מצריך הן מהמטפל, והן מהמטופל מחויבות, זמן, השקעה, וסבלנות ארוכת טווח (מעל לשנה) כדי באמת להסכים לקבל את המעמורות ואת הרגעים שיש בהם עליות על מנת למצוא את האיזון בתוך הנפש, ולאט לאט להשיב את ההרמוניה חזרה אל האדם.

חשוב לראות ולזהות את הפוסט טראומה כמעין סקאלה, הנושא איננו שחור ולבן ולכן הדבר מצריך מענה בתהליך, ולא משהו נקודתי שבה וחולף. הזמן מאפשר להתיר את הקשרים, לפרום את המורכבויות, ולאפשר לאדם ללמוד את עצמו מחדש, את היכולות שלו, את המסוגליות שלו, את התבונה שלו, ויותר מהכל את העוצמה הטמונה בו, כאדם מן המניין. 

הטראומה היא אכן דבר שאפשר לצאת ממנו אף על פי שהנה ״פוסט טראומה״ חשוב שנבין את זה, כי רק אז אנחנו יכולים לבחור בחיים ולהתחייב אל עצמנו מחדש, מתוך הטראומה יוצאים מחוזקים, ומתוך נקודת השבר הזו אנו יוצאים מחוזקים, מחוסנים, וחכמים יותר חזרה אל העולם. 

אל תחששו מהפוסט טראומה אף על פי שהנה מאיימת, ואל תשארו איתה לבד, לכו לטיפול בשביל זה. אפשר לשנות את איכות החיים, ולשים את הג׳נס בבוקר בחווית חיים שונה ומעוררת השראה, זה אפשרי!.